יפה תואר על שמות רבה ד׳:ג׳

מקור שמות רבה ד׳:ג׳

3 דָּבָר אַחֵר, וַיֵּלֶךְ משֶׁה, הֲדָא הוּא דִכְתִיב איוב כג, יג: וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, דָּרַשׁ רַבִּי פִּנְחָס לְפִי שֶׁהוּא יָחִיד בְּעוֹלָם דָּן יְחִידִי לְכָל בָּאֵי עוֹלָם, וְאֵין לְהָשִׁיב עַל דְּבָרָיו כמו שכתוב במדרש שיר השירים רבה. וְרַבּוֹתֵינוּ אָמְרוּ: מַהוּ וְהוּא בְאֶחָד וּמִי יְשִׁיבֶנּוּ, מַה שֶּׁהוּא גּוֹזֵר גְּזֵרָה עַל הָאָדָם אֵין לְהָשִׁיב עַל דְּבָרָיו, כַּמָּה בִּקֵּשׁ בִּלְעָם לְקַלֵּל אֶת יִשְׂרָאֵל, וְעַל כָּרְחוֹ שֶׁלֹא בְטוֹבָתוֹ הָיָה מְבָרְכָן, שֶׁנֶּאֱמַר במדבר כג, ח: מָה אֶקֹב לֹא קַבֹּה אֵל. כַּמָּה בִּקֵּשׁ יוֹנָה שֶׁלֹא לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר יונה א, ג: וַיֵּרֶד יָפוֹ וַיִּמְצָא אֳנִיָה בָּאָה תַרְשִׁישׁ, וְהָלַךְ בְּעַל כָּרְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר יונה ג, ג: וַיָּקָם יוֹנָה וַיֵּלֶךְ אֶל נִינְוֵה. כַּמָּה בִּקֵּשׁ יִרְמְיָה שֶׁלֹא לְהִתְנַבּאוֹת, וְנִתְנַבֵּא שֶׁלֹא בְּטוֹבָתוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר ירמיה א, ז: אַל תֹּאמַר נַעַר אָנֹכִי כִּי עַל כָּל אֲשֶׁר אֶשְׁלָחֲךָ תֵּלֵךְ. כַּמָּה סֵרַב משֶׁה שֶׁלֹא לֵילֵךְ בִּשְׁלִיחוּתוֹ שֶׁל הַקָּדוֹשׁ בָּרוּךְ הוּא, שֶׁנֶּאֱמַר שמות ד, יג: שְׁלַח נָא בְּיַד תִּשְׁלָח, וּלְבַסּוֹף הָלַךְ בְּעַל כָּרְחוֹ, שֶׁנֶּאֱמַר: וַיֵּלֶךְ משֶׁה וַיָּשָׁב אֶל יֶתֶר חֹתְנוֹ.

פירוש יפה תואר על שמות רבה ד׳:ג׳

3 מה שהוא גוזר גזירה על האדם כו'. וקאי על מה שכתב לפני זה מצות שפתיו ולא אמיש. ור"ל מצותו וגזירתו הוא באחד בלי שום שנוי ומתקיימים לעולם ואין מי שישיב את גזרתו לבטלה וכמ"ש ומי ישיבנו:

4 במה בקש בלעם כו' הזכיר את בלעם יונה וירמיה. לפי שהבחירה ביד האדם להרע או להיטיב אם במחשבה אם בדבור ואם במעשה וכמו"ש הכתוב בפיך ובלבבך לעשותו לכן אמר שלפעמים תסתלק הבחירה מהם בשלשה אלה. והנה על המחשבה מביא מבלעם שהזיק בעינו הרעה בהיותו מכוין עת הזעם כדדרשינן על הכתוב ויודע דעת עליון והקב"ה הפר את מחשבתו הרעה ולא זעם אז וכמ"ש ומה אזעם לא זעם ה' וכמו דאיתא בפ"ק דברכות. וכנגד המעשה הביא מיונה שלא רצה ללכת בשליחות ה' ובסופו הלך בע"כ. וכנגד הדבור הביא מירמיה שלא רצה להתנבאות ולפרסם דבר ד' לעם. ובע"כ היה מוכרח לשמוע את דבר ה' כמו"ש ואת כל אשר אצוך תדבר: